לשון חז"ל סירה קטנה, הנישאת בספינה או נגררת אחריה ומהווה חלק מציודה. נקראת גם בִּצִּית.
"תנו רבנן: המוכר את הספינה מכר את האיסכלה, ואת בור המים שבתוכה; רבי נתן אומר: המוכר את הספינה מכר את הביצית; סומכוס אומר: המוכר את הספינה מכר את הדוגית. אמר רבא: ביצית היינו דוגית; רבי נתן בבלאה הוה קארי לה בוצית כדאמרי אינשי בוציאתא דמיאשן; סומכוס דבר ארץ ישראל קארי לה דוגית, כדכתיב ואחריתכן בסירות דוגה." (בבלי בבא בתרא עג א)
מארמית,מהווה גרסה בבלית למילה 'דוגית'. השם נובע ככל הנראה מן בִּצָּה, על שום היות הסירה בעלת שוקע קטן ולכן מתאימה לשיט בביצות ובמים רדודים ולירידה מן הספינה אל החוף.
רש"י על בבלי, בבא בתרא, עג: "ביצית - היינו ספינה קטנה שקושרין לספינה גדולה וכשרוצין לעלות ליבשה נכנסין באותה קטנה מהגדולה שהגדולה אינה יכולה להתקרב אל שפת הים מפני עומקה. קוקיי"ט בלע"ז ויש לועזים בוצא קרוב ללשון העברי."[1]
ספר העתים ליהודה בן ברזילי מברצלונה, עמ' 53-54: "אמר רב הונא: בד׳ אמות האי ביציאתא ספינות קטנות הן שעשויין לגדולות ומהלכות לפניהן כשמגיעות לנמל או למקום מים שאינן עמוקות שאין ספינות גדולות נכנסות לשם יושבין באותו ספינה קטנה עד שמגיעין ליבשה ואותה ספינה קטנה קלה היא מאוד ואין לה כובד דהולכת אפי' בביצה ולכך נקראת ביצית כדאמרי אינשי ביציאתא דמישן, ומישן זה בלשון ערב מיסאן והיא בקצה בבל מקום אגמי מים ורוב המקום ששם ביצה יש שם גומא וקנים ועושין לה ספינות קטנות וכן עושין לספינות גדולות ספינות קטנות כזו דיש לה דפנות שהן מחיצותיה אלא דיש בקרקעיתה חלל שהיא נסרים עשויין כמין שתי וערב והמים נכנסין לה ומי שיושב בה יושב במים ועושין אותה כדי שלא תטבע לעולם ואפי' נהפכת על פניה שהרי המים נכנסין תמיד לה...".[2]
