"כלי מתכת, בהט ופאיאנס הופיעו בראשית התקופה הפרסית בכמות גדולה, ועד מהרה היו לממצא שופע בקברי ארץ ישראל" (ישראל אפעל, ההיסטוריה של ארץ-ישראל, מאה השתים עשרה-332 לפני הספירה,עמ' 299)
מילה יחידאית. כנראה ממצרית: jbhtj - מינרל כלשהו, אולי גנייס או אלבסטר. פירוש השם המצרי הוא: מהמקום יבהט (jbht - כנראה נוביה התחתונה). במילונו של האג׳יפטולוג ארנסט ווליס באדג' מופיעה התיבה בהגיית: baht - סוג של אבן יקרה.[1]
ייתכן שיש קשר לשורש הערבי ب ه ت שנגזרות ממנו מילים בהוראת: פליאה, תדהמה, כגון: بَهَتَ(בַּהַטַ) - להיות נדהם, להתעלף. אם כן, מסתבר שהוא שורש גזור שם מהמצרית.
רוב המפרשים פירשו לפי ההקשר שהכוונה לסוג של שיש. בתרגומים הארמיים: "קרוסטלינין" - כנראה קוורץ. בתרגום השבעים: σμάραγδος - אזמרגד.
ערך בוויקיפדיה: בהט
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בהט