בלשון חז"ל בצירוף לזקן במובאה לעיל[1]. אלא ששם אין כוונה לצירוף[2] כי הנושא מדבר בכבודו של זקן, בספרות העברית החדשה הצירוף זקן אשמאי (או אשמאי זקן) קיבל משמעות יחודית והתואר מבטא שאט נפש ומיאוס מכזה שכל חייו בחטאים. וגם ככלות תאוות בשרו עדיין שוגה בחטאים, מובא גם חז"ל שלושה הקב"ה שונאן ... זקן מְנָאֵף.
↑גם בהקשר ההלכתי שם לפי חלק מהפרשנים לא מדובר החוטא בדוקא אלא בבור ועם הארץ. שבתפיסה ההלכתית יש בזה אשם
↑משקל אַלְלַי, ושם הפרטי חֶלְדַּי, מהְרי, וכמו"כ סופ השמות שָׁדַי, גֹבַי, כִילַי, וכדומה, כלם בפתח ולא בקמץ גדול בסוף. והצורה אשמאי א רק לסימן הפתח ולא למדתו. – ומקור מלה זו ומשמעתה בדיוק לא נתבררו. הערוך פרש בוּר, והביא מקור לזה: תרגום והאדמה לא תשם וארעא לא תיבור. אך זו גזרה יותר מדי מלאכותית. רש"י פרש רשע ועם הארץ, ולא באר מקור המלה. לוי גזר אותה מן אָשָׁם, וקוה' מפרסית asmâi, טמא ורע. וכ"ז סָפֵק – אשמי פרוייקט בן יהודה
