מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אצטרובל[1]
|
| הגייה* |
itstrubal
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
אִצְטְרֻבַּל־; ר׳ אִצְטְרֻבָּלִים, אִצְטְרֻבְּלֵי־
|
אצטרובל
אצטרוביל (מימין)
- לשון חז"ל אבן השכב של רחיים חרוטיות.
- לשון חז"ל פרי עץ האורן.
- ”אֵלּוּ דְבָרִים אֲסוּרִים לִמְכוֹר לַגּוֹיִם, אִצְטְרוֹבָּלִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן, וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן.“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק א, משנה ה)
- "והלא ערמה של אסטרובלין יפה מערמה של חיטין" (מדרש תנחומא, שמות, פרשת כי תשא, סימן ב')
- בטיול אספתי אצטרובלים רבים.
- שמה של בלוטה במוח.
- מיוונית: strobilos) στρόβιλος): חרוט; האבן התחתונה הנייחת של ריחי מטחנה;[2] אורן הצנובר.[3]
- בלשון חז"ל משמשת המילה לתיאור קונוס (של ריחיים): וגם פרי כנ"ל.
- דברי הגמרא ”מאי אצטרובלין? תורניתא“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף יג, עמוד ב) פירושם על פרי התורניתא-ארז (ולא העץ עצמו).
ערך בוויקיפדיה: אצטרובל