מופיע פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל . ופעם אחת בתקופת המשנה - "ועצים היו מסדרים שם, עצי ארזים וארנים וברושים ועצי תאנה חלקה" [1].
עצת אוֹרֶן שימשה כמקבילה לצירוף המקראי: ”עֲצֵי-שָׁמֶן“ (מלכים א׳ ו, פסוק לא). במקרא נכתב על הכנת דלתות פתחי הדביר,הכרובים והמזוזות מן: ”עֲצֵי-שָׁמֶן“ (מלכים א׳ ו, פסוק לא) ששימשו כמקבילה לצירוף: 'עץ אורן' המוזכר גם בספר בן סירא (sypresus), ובתרגום יונתן לישעיהו בארמית: "אעין-דמשח"-(עצי מידה) / (תרגום יונתן). עץ השמן נפוץ בירושלים ”הָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן“ (נחמיה ח, פסוק טו) מתוך הזכרת עץ השמן בצמידות לעץ הזית בספר בנחמיה ובספר בן סירא ניתן להסיק שאין עץ השמן יכול להתפרש בהוראת עץ הזית כפי שפירשו בטעותם אחרים. את הצירוף המקראי ”עץ שמן“ (ישעיהו מא, פסוק יט) מסביר רד"ק - "הוא העץ שקורין בלע"ז פי"ן (pinus) והוא עצי שמן" (רד"ק).
במשנה משמש 'עץ השמן' לסידור אש המערכה על גבי המזבח,וכחומר בעירה עבור משואות לציון קידוש ראש חודש - ”ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך במשיחה ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור“ (ירושלמי, מסכת ירושלמי – דף ראש השנה, עמוד ב). ברצותם לפרש מהו עץ השמן ישבו חכמי התלמוד ושאלו את תיבת 'דדינוס' מיוונית-עתיקה: (δᾴδινος) תוך יצירת הצירוף: ”שמן דדנין“ (ירושלמי, מסכת ירושלמי – דף ראש השנה, עמוד ב) בהוראת: עץ אורן. השמן המופק מן העצה משמש לבעירה הכנת זפת,סיכוך,נגרות,והכנת טרפנטין [2].
בתלמוד בבלי נמסר ש ”ארונים“ (בבלי, מסכת ראש השנה – דף כג, עמוד א) היא תיבה נרדפת ל'אלונים'. האמוראים זיהו "ארנים" כ-"עָרֵי" הידוע בשמו הלטיני:"Laurus nobilis" (בספרדית - נהגה "לָאורֶל" ,ברבים laureles"), ושם העץ העברי "ער אציל" קושר בעץ שמקור שמו לועזי-("דפנה")[3][דרושה הבהרה].
, מאת נעמי שמר)
ערך בוויקיפדיה: אורן
טקסונומיה בוויקימינים: Pinus
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אורנים