אטם שפתיו

אָטַם שְׂפָתָיו

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אטם שפתיו
הגייה^*	atam sfatav
חלק דיבר	פועל
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	ביטוי
נטיות	נ׳ אָטְמָה שְׂפָתֵיהָ ר׳ אָטְמוּ שְׂפָתֵיהֶם

הידק את שפתיו, לא דיבר.
- "גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן." (משלי י"ז, כ"ח)
- ”אבל גליים היה סר וזעף, כי הוא נתן בשיריו כבוד־אלהים לפֿרידריך, ועתה נטל עליו לשמוע כדברים הקשים האלה, על כן אטם שפתיו ברגז ולא ענה דבר.“ (אפרים קוה, מאת ברתולד אוארבך, בפרויקט בן יהודה)
- התלמיד אטם שפתיו כאשר המורה דיבר.