אידיוט

אִידְיוֹט

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אידיוט
הגייה^*	idyot
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	שאילה מלועזית
נטיות	ר׳ אִידְיוֹטִים; נ׳ אִידְיוֹטִית, נ"ר אִידְיוֹטִיוֹת

[כינוי גנאי] אדם טיפש, שוטה.
- שתוק, יא אידיוט!
- אני לא מבין למה הוא פגע בה ככה. אפילו אידיוט כמוהו היה צריך לדעת שהיא תבכה.
- "עדיף לשמור על שתיקה ולהיראות אידיוט, מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח את זה" (מארק טוויין)
[פסיכולוגיה, פסיכיאטריה] רפה שכל במידה חמורה, אדם בעל מנת משכל הפחותה מ־30.
- אדם בוגר שאינו יודע מהו הסכום של 1+1 הוא אידיוט.

מיוונית: idios) ἴδιος), "פרטי"‏ ←‏ מיוונית: idiotes) ιδιώτης), "חסר־ידע מקצועי" או "אדם פרטי", "אדם פשוט"‏ ←‏ מלטינית: idiota, "טיפש", "בּוּר"‏ ←‏ מצרפתית עתיקה: ydiote (באותה משמעות)‏ ←‏ שפות אירופה (באותה משמעות)‏
המילה מקיימת כפילות עם הדיוט שבלשון חז"ל.