אבבית

אֲבָבִית

לשון חז"ל מחלה זיהומית, על־פי־רוב נגיפית, המתאפיינת בפריחה על העור.

”שמעת מימיך אומר "חמור זה יוצא לדרך – חמה עליו... [אבא־בית] עליה?" ואיכן הן ייסורין מצויין? אלא על בני־אדם“ (בראשית רבה, פרשה יט, סימן א)
” ”קֹר וחֹם“ (בראשית ח, פסוק כב) – חמה (ועצבות)[ועבבית]“ (בראשית רבה, פרשה לד, סימן יא)
” ”[שם על שכמה] ואת הילד“ (בראשית כא, פסוק יד) – בן עשרים ושבע שנה ותמר ”שם על שכמה“ (בראשית כא, פסוק יד)? אלא מלמד שהכניסה בו עין רעה ונכנסה בו חמה ועבעבות. תידע לך שכן, דכתיב ”ויכלו המים“ (בראשית כא, פסוק טו) – שכן דרך החולה להיות שותה בכל שעה“ (בראשית רבה, פרשה נג, סימן יג)

תרגום שאילה מיוונית: exánthēma) ἐξάνθημα), מתחילית ex) ἐξ) – חוץ, וכן ánthos) ἄνθος) – פרח.

ערך בוויקיפדיה: אבבית