חתול
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
חתול |
| הגייה* |
khatul |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' חֲתוּלִים; חֲתוּל־, ר' חֲתוּלֵי־; נ' חֲתוּלָה, ר' חֲתוּלוֹת; נ' חֲתוּלַת־, ר' חֲתוּלוֹת־ |
- לשון חז"ל קיצור של "חתול הבית" (Felis Sylvestris Catus); בעל חיים מהסוג חתול שבמשפחת החתוליים. החתול ניחן בראייה ובשמיעה חדות במיוחד. הוא מבוית זה אלפי שנים, אך לא איבד מכישורי הציד שלו ומסייע לאדם בעיקר כצייד עכברים.
-
- רבי ישמעאל אומר: מגדלין כלבים כופרין וחתולים וקופין וחולדות סנאים מפני שעשויים לנקר את הבית (בבא קמא פ א)
- עובדה ידועה היא שחתול תמיד נופל על הרגליים.
- "והחתול – אף הוא באמצע, יושב על הכסת האדומה, מוליך ומביא זנבו בנחת, מלקק כפותיו, מפסיק ומצמצם עיניו לאור הנר" ("זקנים", ש. בן־ציון)
- "אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה" (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ק', עמוד ב')
- סוג במשפחת החתוליים הכולל את המינים חתול בית (ראו פירוש ראשון), חתול בר אירופי, חתול בר אפריקאי, חתול חולות, חתול ביצות, חתול שחור־רגל וחתול מדבר סיני.
- משפחת יונקים הכוללת בין השאר את החתול, האריה, הנמר, ועוד.
[עריכה] מילים נרדפות
[עריכה] קישורים חיצוניים
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
חיתול |
| הגייה* |
khitul |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
ח־ת־ל |
| דרך תצורה |
משקל קִטּוּל |
| נטיות |
ר' חִתּוּלִים; חִתּוּל־ ר' חִתּוּלֵי־ |
- יריעה הנכרכת סביב חלציו של תינוק או אדם שאינו מסוגל לשלוט בצרכיו, ותפקידה ספיגת הפרשותיו.
-
- אחי התינוק, בשעה טובה, נגמל מחיתולים.
- לשון המקרא תחבושת, בד הנכרך סביב פצע כדי לעצור דימום או להגן על האזור הפגוע.
-
- "בֶּן אָדָם אֶת זְרוֹעַ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁבָרְתִּי וְהִנֵּה לֹא חֻבְּשָׁה לָתֵת רְפֻאוֹת לָשׂוּם חִתּוּל לְחָבְשָׁהּ לְחָזְקָהּ לִתְפֹּשׂ בֶּחָרֶב" (יחזקאל ל, כא)
[עריכה] מילים נרדפות
