שונרא

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

שׁוּנְרָא[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שונרא
הגייה* shunra
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר ונקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ שׁוּנָרִין; נ׳ גם שונרתא
  1. [ארמית] חתול.
    • ”כרכושתא ושונרא עבדו הילולה מתרבא דביש גדא.“ (בבלי, מסכת סנהדריןדף קה, עמוד א) (תרגום: חולדה וחתול עשו חגיגה מהחֵלב של חסר המזל)
    • "וַאֲתָא שׁוּנְרָא, וַאֲכַל לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא." (חד גדיא)
    • שוּנרא זעירא! – היה פונה לאחד ממסוביו, בעל מרה שחורה ביותר – למה ישבת, בעל־בכי שלי, בקרן זוית – ותוריד את ראשך?“ (בחורף, מאת יוסף חיים ברנר, 1903, באתר מאגרים)
    • ”הרואה חתול בחלום, באתרא דקרו ליה שונרא נעשית לו שירה נאה, שינרא נעשה לו שינוי רע“ (בבלי, מסכת ברכותדף נו, עמוד ב)

נגזרות[עריכה]