ציד

יש להוסיף לערך זה את ההומוגרפים: צִיֵּד, צֻיַּד.

צַיִד

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ציד
הגייה*	tsaid
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	צ־י־ד
דרך תצורה	משקל קַיִל
נטיות	צֵיד־

1. לכידת בעלי־חיים בסביבתם הטבעית, לרוב במטרה לשבות אותם או להורגם.

   • "הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה" (בראשית י ט)
   • "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה, גְּדֹלָה עַד-מְאֹד, וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא, וָאֲבָרְכֵהוּ; גַּם-בָּרוּךְ, יִהְיֶה" (בראשית כז לג)

גיזרון

• מקבילה בערבית: صَيْد (צַיְד) במשמעות דומה.

צירופים

• גבור ציד
• רובה ציד
• רישיון ציד
• ציד מכשפות

תרגום

• אנגלית: hunt‏‏‏‏
• רוסית: охота‏‏‏‏

ראו גם

• לכידה
• צידה
• יָקוֹשׁ
• יָקוּשׁ
• יוקש
• לוכד

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: ציד

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ציד

צַיָּד

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צייד
הגייה*	tsayad
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	צ־ו־ד
דרך תצורה	משקל קַטָּל
נטיות	נ' צַיֶּדֶת, ר' צַיָּדִים, צַיָּדֵי־

1. אדם העוסק בלכידה של בעלי־חיים.

   • "הִנְנִי שֹׁלֵחַ לדוגים (לְדַיָּגִים) רַבִּים, נְאֻם-יְהוָה--וְדִיגוּם; וְאַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁלַח לְרַבִּים צַיָּדִים, וְצָדוּם מֵעַל כָּל-הַר וּמֵעַל כָּל-גִּבְעָה, וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים" (ירמיהו טז טז)
   • "נאמן הצייד לומר זה עוף טמא וזה עוף טהור" (תוספתא עבודה זרה ה ה)
   • "'יוגבים' - אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה" (שבת כו א)
   • "...משל לצייד ששולה דגים מן הים: משכח זוטרי שקיל, משכח רברבי - שדי זוטרי ושקיל רברבי" (בבא קמא מב א)

גיזרון

• מקבילה בערבית: صَيَّاد (צַיָּאד) במשמעות דומה.

צירופים

• בז ציידים
• צייד ראשים

מילים נרדפות

• יָקוֹשׁ
• יָקוּשׁ
• יוקש
• לוכד

תרגום

• אנגלית: hunter‏‏‏‏
• רוסית: охотник‏‏‏‏

ראו גם

• דַיָּג