עברית חדשה (ימאות) ספינת מלחמה ים־תיכונית מן העת העתיקה, בעלת שלושה טורי משוטים אחד מעל השני. כל יחידת חתירה מנתה שלושה חותרים: חותר אחד למשוט בטור העליון, חותר אחד למשוט בטור האמצעי וחותר אחד למשוט בטור התחתון.
התלת־חתרית האתונאית הונעה על ידי 170 משוטים, כשבכל משוט אחז חותר אחד.
"דמיינו מה הרגיש המפקד של – מה שמה? – תלת־חתרית נאה שהפליגה בים התיכון, שקיבל פתאום את הפקודה לנוע צפונה [...]." (ג'וזף קונרד, לב האפלה. מאנגלית: שולמית ויאיר לפיד)
שם המספר "תלת" מציין את מספר החותרים בכל יחידת חתירה. ־חתרית מלשון חֶתֶר, מלאכת החותר. את המונח ־חתרית חידש ד"ר מאיר שָׂשׂ. על פירוש השם ביוונית ראו: טריארה.