שטיח

שָׁטִיחַ

לשון חז"ל יריעה או בד מרופדים או ארוגים בנול, המיועדים לפרישה על הרצפה או לתלייה על קיר.
- ”שְׁלֹשָׁה עוֹרוֹת הֵן. הֶעָשׂוּי לְשָׁטִיחַ, טָמֵא מִדְרָס; לְתַכְרִיךְ הַכֵּלִים, טָמֵא טְמֵא מֵת; וְשֶׁל רְצוּעוֹת וְשֶׁל סַנְדָּלִים, טְהוֹרָה מִכְּלוּם.“ (משנה, מסכת כלים – פרק כד, משנה יב)
- ברוב הבתים מונחים שטיחים בכניסות.
- ”מכת רוח זועמת הקישה בתריסים והסיטה את שמשות החלון, ציפויי העץ פקעו, שטיח-הקיר התנועע.“ (אוֹמפאלֵה, מאת תאופיל גוטייה, בפרויקט בן יהודה)