שטיח
מראה
שָׁטִיחַ
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שטיח |
| הגייה* | shati'akh |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | שׁ־ט־ח |
| דרך תצורה | משקל קָטִיל |
| נטיות | שְׁטִיח־; ר׳ שְׁטִיחִים, שְׁטִיחֵי־ |

- לשון חז"ל יריעה או בד מרופדים או ארוגים בנול, המיועדים לפרישה על הרצפה או לתלייה על קיר.
- ”שְׁלֹשָׁה עוֹרוֹת הֵן. הֶעָשׂוּי לְשָׁטִיחַ, טָמֵא מִדְרָס; לְתַכְרִיךְ הַכֵּלִים, טָמֵא טְמֵא מֵת; וְשֶׁל רְצוּעוֹת וְשֶׁל סַנְדָּלִים, טְהוֹרָה מִכְּלוּם.“ (משנה, מסכת כלים – פרק כד, משנה יב)
- ברוב הבתים מונחים שטיחים בכניסות.
- ”מכת רוח זועמת הקישה בתריסים והסיטה את שמשות החלון, ציפויי העץ פקעו, שטיח-הקיר התנועע.“ (אוֹמפאלֵה, מאת תאופיל גוטייה, בפרויקט בן יהודה)