רצע

רָצַע

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	רצע
שורש וגזרה	ר־צ־ע
בניין	פָּעַל (קַל)

אדם הרוצע אזנו של אחר.

1. לשון המקרא יצר נקב בעור, לרוב לשם החדרת עצם, כגון תכשיט, דרכו.

   • ”וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל-הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.“ (שמות כא, פסוק ו)

גיזרון

• המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל.

נגזרות

• רצוע
• רציעה
• רצען
• מרצע

מילים נרדפות

• דיקר
• חורר
• ניקב
• ניזם

תרגום

• אנגלית: bore‏, pierce‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

• "רצע",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 7527)