קדרה

קְדֵרָה[עריכה]

לשון חז"ל סיר גדול וכבד המיועד לבישול על אש גלויה.
- ”הַנּוֹדֵר מִן הַמְבֻשָּׁל, מֻתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק; אָמַר קוֹנָם תַּבְשִׁיל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, אָסוּר בְּמַעֲשֵׂה קְדֵרָה רַךְ, וּמֻתָּר בְּעָבֶה וּמֻתָּר בְּבֵיצַת טְרָמִיטָא, וּבִדְלַעַת הָרְמוּצָה.“ (משנה, מסכת נדרים – פרק ו, משנה א)
- ”הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה כוֹבֶשֶׁת יָרָק בַּקְּדֵרָה וְנָגְעָה בְּעָלֶה חוּץ לַקְּדֵרָה בְּמָקוֹם הַנָּגוּב, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כַּבֵּיצָה, הוּא טָמֵא וְהַכֹּל טָהוֹר.“ (משנה, מסכת טהרות – פרק ב, משנה א)

קיים דמיון למילה מלטינית: caldāria; מבסיס caleō – אֶחַם, המוספית idus- ליכולת, והמוספית āria- למקומות.

ערך בוויקיפדיה: קדרה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קדרות