עדשה

עֲדָשָׁה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עדשה
הגייה^*	adasha
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ע־ד־שׁ, גזור שם
דרך תצורה	משקל קְטָלָה
נטיות	ר׳ עֲדָשִׁים, ס"ר עַדְשֵׁי־

לשון המקרא צמח תרבות חד־שנתי מבת משפחת הפרפרניים, שזרעיו נאכלים מבושלים.
- ”וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים; וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת־הַבְּכֹרָה.“ (בראשית כה, פסוק לד)
- ”...וַתְּהִי־שָׁם חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה עֲדָשִׁים, וְהָעָם נָס מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים.“ (שמואל ב׳ כג, פסוק יא)
- ”וְאַתָּה קַח-לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד...“ (יחזקאל ד, פסוק ט)
- ”לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כֵּיצַד; כְּגוֹן גְּרִיסִין שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם עֲדָשִׁים, וְיֵשׁ בָּהֶם בְּנוֹתֵן טַעַם“ (משנה, מסכת ערלה – פרק ב, משנה ז)
- ”מְקוֹם הַגְּרִיס, תֵּשַׁע עֲדָשׁוֹת; מְקוֹם עֲדָשָׁה, אַרְבַּע שְׂעָרוֹת.“ (משנה, מסכת נגעים – פרק ו, משנה א)
- ”אשתקד נעשו חיטין יפות; אי נמי עדשים נעשו יפות.“ (בבלי, מסכת פסחים – דף ג, עמוד ב)
עברית חדשה בהשאלה מן (1): עצם עשוי חומר שקוף, לרוב זכוכית, המרכז או מפזר את קרני האור.
- "וּכְמוֹ גְּלוּיוֹת שֶׁל נוֹף יָפוֹת, / תְּמוּנוֹת בְּזִכְרוֹנִי עָפוֹת / מִבַּעַד עֲדָשָׁה שֶׁל מַצְלֵמָה." (שָׁלוֹם לָךְ אֶרֶץ נֶהֱדֶרֶת, מאת אילן גולדהירש)
- העדשות הן מרכיב עקרי בכל מערכת אופטית בת ימינו.
- טיב המשקפיים, המצלמה והמשקפת נמדד לפי איכות העדשות.
עברית חדשה בהשאלה מן (2): חלק העין הנמצא מאחרי האישון, בעל קימור כפול, עשוי חומר שקוף וגמיש ומרכז את קרני האור ליצירת תמונה על הרשתית.

גזרון

במקרא מופיעה רק צורת הרבים. בתלמוד מופיע צורת היחיד "עדשה" וגם צורת הרבים "עדשים" ו"עדשות". ערבית: عَدَسَة (עַדַסָה). מופיע כנראה גם בכתב חרטומים: אִאַ-דֶשְׂ iꜣds.^[1]
- נהוגה הצורה עֲדָשׁ בגזירה לאחור.
תרגום שאילה מערבית: عَدَسَة (עַדַסָה). העדשה האופטית מכונה כך על שום צורת העדשות המרכזות (מגדילות), שהן בעלות שני משטחים קמורים, בדומה לזרעי העדשה.