נגמר

נִגְמַר

לשון חז"ל הגיע אל קצו; שאיננו עוד.
- ”אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מִלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתוֹ עַל דָבָר שׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתוֹ, וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ; וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.“ (משנה, מסכת תרומות – פרק א, משנה י)
- ”מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וּבָרַח וּבָא לִפְנֵי אוֹתוֹ בֵית דִּין, אֵין סוֹתְרִים אֶת דִּינוֹ.“ (משנה, מסכת מכות – פרק א, משנה י)