ידע (שורש)

השורש י־ד־ע הוא שורש מגזרת נפ"יו.

נטיות הפעלים

י־ד־ע	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	יָדַע	יוֹדֵעַ (ב׳ פעוּל: יָדוּעַ)	יֵדַע	דַּע	לָדַעַת או לֵידַע
נִפְעַל	נוֹדַע	נוֹדָע	יִוָּדַע	הִוָּדַע	לְהִוָּדַע
הִפְעִיל	הוֹדִיעַ	מוֹדִיעַ	יוֹדִיעַ	הוֹדַע	לְהוֹדִיעַ
הֻפְעַל	-אין-	מוּדָע	-אין-	-אין-	-אין-
פִּעֵל	יִדַּע	מְיַדֵּעַ	יְיַדֵּעַ	יַדֵּעַ	לְיַדֵּעַ
פֻּעַל	יֻדַּע	מְיֻדָּע	יְיֻדַּע	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְוַדֵּעַ	מִתְוַדֵּעַ	יִתְוַדֵּעַ	הִתְוַדֵּעַ	לְהִתְוַדֵּעַ

הערות

• בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
• ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
• בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[3]