ידע (שורש)
מראה
השורש י־ד־ע הוא שורש מגזרת נפ"יו.
נטיות הפעלים
[עריכה]י־ד־ע | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
קַל | יָדַע | יוֹדֵעַ (ב׳ פעוּל: יָדוּעַ) |
יֵדַע | דַּע | לָדַעַת או לֵידַע |
נִפְעַל | נוֹדַע | נוֹדָע | יִוָּדַע | הִוָּדַע | לְהִוָּדַע |
הִפְעִיל | הוֹדִיעַ | מוֹדִיעַ (או מְיֵדָע) | יוֹדִיעַ (או יְיֵדָע) | הוֹדַע | לְהוֹדִיעַ |
הֻפְעַל | -אין- | מוּדָע | -אין- | -אין- | -אין- |
פִּעֵל | יִדַּע | מְיַדֵּעַ | יְיַדֵּעַ | יַדֵּעַ | לְיַדֵּעַ |
פֻּעַל | יֻדַּע | מְיֻדָּע | יְיֻדַּע | -אין- | -אין- |
הִתְפַּעֵל | הִתְוַדֵּעַ | מִתְוַדֵּעַ | יִתְוַדֵּעַ | הִתְוַדֵּעַ | לְהִתְוַדֵּעַ |
הערות
[עריכה]- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
- בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[3]