"חייל במדים יישא כומתה מתחת לכותפת השמאלית של החולצה, של האפודה או של המעיל, לפי העליון שבהם. הכומתה תהיה בצבע חילי, עם סמל החיל בו הוא משרת." (פקודת מטכ"ל 33.0501)
"אף הוא הסיר את כובעו השעיר, ונשאר יושב בכומתה, אבל הכומתה המעוכה, הכומתה של ייתור החייטים, נראתה כחדשה, ככומתה עשירה, ככומתה של הגביר נחמן שטיינהרץ, גאוותנית, צווחת: "אני ואפסי עוד", ככומתות של יהודים חשובים, שיושבים וסועדים במשתה חתונה בין הפרקים של בשר ודגים..." ("נפוליון מן הגטו", נחום סוקולוב)
לשון חז"ל בארמית: "מאי לאו - אתפילין? - אמר רב פפא: לא, אכומתא וסודרא." (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף טו, ע"א). ופירש"י: "שיהא ראשו מגולה מכומתא וסודרא, אבל תפילין מניח" (שם), וכן: "לכומתא וסודרא חזו, כשבני אדם עייפין בימות החמה נוטלין כובעיהן וסודרן מראשיהן עד שיפוח הרוח בהן" (עירובין פד, ע"ב). את הכומתא (הכיפה) היו מניחים על הראש מתחת לטורבן (סודר). כומתאי - כובעי (רש"י שבת קמז, א)
ערך בוויקיפדיה: כומתה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כומתה