סודר

סוּדָר

מטפחת, פִּסת בד המשמשת לכסוי הראש, או לעטוף את הצואר או את הכתפיים.
- ”וְעַל כֵּן הַבַּיִת לִי צַר / וְהָעִיר – זָרָה, / כִּי הָיָה מִתְנוֹפֵף סוּדָרָהּ / לְרוּחוֹת הַמִּדְבָּר.“ (רחל, מאת רחל המשוררת, בפרויקט בן יהודה)
- ”רבי אלעזר בן הורקנוס שיצא בסודר שעל כתפו בשבת“ (בבלי, מסכת שבת – דף קמז, עמוד א).
- ”וחגור שבמתניו וכובע שבראשו וסודר שבצוארו“ (בבלי, מסכת שבת – דף קכ, עמוד א).

מיוונית: sudarion) σουδαριον) – מגבת, מטפחת; מלטינית: sudarium, פִּסת בד לנגב את הזעה (נגזר מ־sudor, זעה).

בגד עליון סרוג, לרב מצמר, בעל שרוולים ארוכים.
- "חשוב נא גם על זאת גם על היתר / אצלנו כבר קריר הים סוער / שלא תצא להתקפה בלי סוודר / בחורף בני צריך להיזהר" (מכתב מאמא, מאת נתן אלתרמן)
- "אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, / אֲנִי נִזְהָר, וְלוֹבֵש גַּם סְוֶדֶר / אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, / זֶה מְיֻתָּר, הַכֹּל בְּסֵדֶר." (אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, מאת תלמה אליגון רוז)

מאנגלית: sweater. מבסיס sweat – זעה, ומוספית er- לעושה הפעולה. יש קשר למילה העברית־יוונית -סוּדָר.
ערבית-גלילית "סִדֶר" בהוראת חזה ^[1]

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סוודרים

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סודר
הגייה^*	soder
חלק דיבר	שם־תאר
מין	זכר
שורש	ס־ד־ר
דרך תצורה	משקל קוֹטֵל
נטיות	ר׳ סוֹדְרִים; נ׳ סוֹדֶרֶת, נ"ר סוֹדְרוֹת

ערך בוויקיפדיה: מספר סודר

↑ חסיב שחאדה, בעיותיה של המילונאות העברית לערבית המדוברת. לשונינו. א‎ (תשרי תשל"ט)