מחידושי אברהם לונץ. על פי המילה הערבית הנדירה حَيْصَل (חַיְצַל). המילה הרגילה בערבית לציון ירק זה היא بَاذِنْجَان (בָּאדִ'נְגָ'אן). לונץ הציע את הצורה חָצֵל בשנת תרנ"ז בהערותיו ל"כפתור ופרח" לאשתורי הפרחי (ספר ב, עמ' תתל"ג,[1]) אך כבר שנתיים קודם לכן השתמש בחיבור אחר במילה "חצילים" (מבלי להציגה במפורש כחידוש), וזו הצורה שנתקבלה בסופו של דבר. בעקבותיו הציע דוד ילין (בהערת שוליים לרשימתו בעיתון "המליץ" מיום כט בטבת תר"ס)"לארץ ירדן" לדייק ולגזור את הצורה חֵיצָל, בהקבלה למשקל המילה הערבית, אך הצעתו לא נתקבלה.[1]
↑ראובן סיוון, "לשוננו לעם", מחזור כה (תשל"ד), עמ' 27-31; שם, עמ' 80. בעקבות הערה של יהושע בלאו (מחזור כו (תשל"ה), עמ' 227) חזר בו סיוון מחלק מקביעותיו (מחזור כח (תשל"ז), עמ' 255).
ערך בוויקיפדיה: חציל