חנית

חֲנִית

כלי נשק המשמש להגנה ותקיפה כאחד, המורכב ממקל ארוך בעל קצה חד.
- ”וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת־הַחֲנִית, וַיֹּאמֶר אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר; וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם.“ (שמואל א׳ יח, פסוק יא)
- ”...וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת; לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.“ (ישעיהו ב, פסוק ד)
- ”נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם, אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים; בְּנֵי־אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים, וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה.“ (תהלים נז, פסוק ה)
- ”עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה; לַהַב חֲנִית וְכִידוֹן.“ (איוב לט, פסוק כג)

טיגרנית: בהגיית כּווֹאֵנֲת kʷinat מושאלת כנראה מן מצרית-קדומה בכתב חרטומים בהגיית - הְנִיתְ Hnyt בהוראת 'חנית', להלן הירוגליף שייצוגו הפונטי: (ḥ-n-ỉ-ỉ-t)