חלאה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

חֶלְאָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חלאה
הגייה* khel'a
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ח־ל־י/ה א
דרך תצורה משקל קֶטְלָה
נטיות ר'חֶלְאוֹת, חֶלְאַת⁻
  1. לשון המקרא לכלוך ,סחי .
    • ”אוֹי עִיר הַדָּמִים, סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ, וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה.“ (יחזקאל כד, פסוק ו)
  2. עברית חדשה בהשאלה: נבל , בעל/ת אישיות רעה .
    • "נאנסת: נתחבה אל תוכי חלאה. אחר-כך נזל לי דם. מיץ חיי אזל. איבדתי את השמחה לשנוא". (חנוך לוין , משפט אונס / חזיון כלימה.1989)
    • "האם לא יציפו את רחובותינו עכשיו פרצופים ידועים מכל הגיטאות, חלאת המין האנושי?" (הסופר - יוסף חיים ברנר)
  3. לשון המקרא שם פרטי לנקבה
    • ”וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה. וַתֵּלֶד לוֹ נַעֲרָה אֶת-אֲחֻזָּם וְאֶת-חֵפֶר וְאֶת-תֵּימְנִי וְאֶת-הָאֲחַשְׁתָּרִי אֵלֶּה בְּנֵי נַעֲרָה. וּבְנֵי חֶלְאָה צֶרֶת וְצֹחַר וְאֶתְנָן.“ (דברי הימים א׳ ד, פסוקים דז)

גזרון[עריכה]

  • (1:) מן המקרא,בתוספת סופית השייכות: -תָהּ (שח"נ ביאליק מפרש בהוראת: חלודה) [1].
  • (3:) כנראה והשם הפרטי-מקראי המופיע במקרא מגיע ממקור שֶמי הנגזר מתיבת: "חליה" בהוראת תכשיט המקשט את הצוואר. הסבר נוסף הוא שיסודו בשורש הערבי "חלה" היה מתוק, ערב (=ראו גם,חלת דבש) . וכך פירש ריקמנס את השם הערבי הדרומי "חלו" ואת השם בניב הדרום ערבי,ניב ת'מודי-"חלות" [2].

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • "לפי הפשט הכוונה כנראה לחלודה, שאותה יש להסיר באמצעות הרתחה. רש"י ואחרים סבורים שמדובר בלכלוך המופרש מתבשיל בעת הרתחת המים, והוא כותב: "חלאתה – זוהמתה, שמוציאין מעל פיה על ידי הרתחתה, שקורין אשקומ"א בלע"ז כלומר לא יצאו ממנה רשעים שבה". (דר. רוביק רוזנטל)

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ראו גם[עריכה]

תרגום[עריכה]

סמוכין[עריכה]

  1. חקר מלים ח"נ ביאליק : "חלה, חלא, באש, אבש, עבש, עפש"
  2. בנימין מזר אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ג : חבב - יתת ירושלים מוסד ביאליק תשכ"ה - 1965, עמ'-133