חלאה
מראה
חֶלְאָה
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | חלאה |
הגייה* | khel'a |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | ח־ל־י/ה א |
דרך תצורה | משקל קֶטְלָה |
נטיות | ר'חֶלְאוֹת, חֶלְאַת⁻ |
- לשון המקרא לכלוך ,סחי .
- עברית חדשה בהשאלה: נבל , בעל/ת אישיות רעה .
- "נאנסת: נתחבה אל תוכי חלאה. אחר-כך נזל לי דם. מיץ חיי אזל. איבדתי את השמחה לשנוא". (חנוך לוין , משפט אונס / חזיון כלימה.1989)
- "האם לא יציפו את רחובותינו עכשיו פרצופים ידועים מכל הגיטאות, חלאת המין האנושי?" (הסופר - יוסף חיים ברנר)
- לשון המקרא שם פרטי לנקבה
- ”וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה. וַתֵּלֶד לוֹ נַעֲרָה אֶת-אֲחֻזָּם וְאֶת-חֵפֶר וְאֶת-תֵּימְנִי וְאֶת-הָאֲחַשְׁתָּרִי אֵלֶּה בְּנֵי נַעֲרָה. וּבְנֵי חֶלְאָה צֶרֶת וְצֹחַר וְאֶתְנָן.“ (דברי הימים א׳ ד, פסוקים ד–ז)
גזרון
[עריכה]- (1:) מן המקרא,בתוספת סופית השייכות: -תָהּ (שח"נ ביאליק מפרש בהוראת: חלודה) [1].
- (3:) כנראה והשם הפרטי-מקראי המופיע במקרא מגיע ממקור שֶמי הנגזר מתיבת: "חליה" בהוראת תכשיט המקשט את הצוואר. הסבר נוסף הוא שיסודו בשורש הערבי "חלה" היה מתוק, ערב (=ראו גם,חלת דבש) . וכך פירש ריקמנס את השם הערבי הדרומי "חלו" ואת השם בניב הדרום ערבי,ניב ת'מודי-"חלות" [2].
פרשנים מפרשים
[עריכה]- "לפי הפשט הכוונה כנראה לחלודה, שאותה יש להסיר באמצעות הרתחה. רש"י ואחרים סבורים שמדובר בלכלוך המופרש מתבשיל בעת הרתחת המים, והוא כותב: "חלאתה – זוהמתה, שמוציאין מעל פיה על ידי הרתחתה, שקורין אשקומ"א בלע"ז כלומר לא יצאו ממנה רשעים שבה". (דר. רוביק רוזנטל)
צירופים
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]ראו גם
[עריכה]- לאה (:3)
תרגום
[עריכה]- אנגלית: scum
- גרמנית: Abschaum
- יוונית: απόβρασμα (תעתיק: apóvrasma)
- ספרדית: escoria
- פורטוגלית: escória
- צרפתית: ordure
- רוסית: нечистоты (תעתיק: nečistóty)
סמוכין
[עריכה]- ↑ חקר מלים ח"נ ביאליק : "חלה, חלא, באש, אבש, עבש, עפש"
- ↑ בנימין מזר אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ג : חבב - יתת ירושלים מוסד ביאליק תשכ"ה - 1965, עמ'-133