הלביש
מראה
הִלְבִּישׁ
[עריכה]ניתוח דקדוקי – פועל | |
---|---|
כתיב מלא | הִלְבִּישׁ |
שורש וגזרה | ל־ב־ש, גזרת השלמים |
בניין | הִפְעִיל |
- עטף בבגדים את העירום:
- ”וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם.“ (בראשית ג, פסוק כא)
- ”וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו.“ (בראשית כז, פסוק טז)
- ”וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשֻׁם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם...“ (דברי הימים ב׳ כח, פסוק טו)
- ”עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי, וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשֹׂכְכֵנִי.“ (איוב י, פסוק יא)
- "אחרי לא מעט שנים שבהן הלבישה שחקנים החליטה ים ברוסילובסקי ללמוד משחק בעצמה ונרשמה לבית צבי." (אתר אינטרנט [1])
- [בהפשטה] מיזג תכונות ומאפיינים, יצק עולם תוכן אחד לתוך משנהו תוך שמירה על גרעין עצמיותו של האחרון:
- "בִּי הַזְּמָן חִצֵּי נְדוֹד שָׁלַח [...] הִלְבִּישׁ יְמֵי הַשַּׁחֲרוּת שַׁחְרוּת." (יצחק אבן עזרא, שיר פולמוס)
- "מִי הִלְבִּישׁ אֶת־מִצְחֵךְ תַּעֲצוּמוֹת וָעֹז?" (חיים נחמן ביאליק, הצור והגל)
- "כמעט שאין לך צורה מצורות שהספרות נכתבת בהן, שלא הלביש בה את ילדי רוחו." (ישראל כהן, יעקב פיכמן)
- "וכדרכו, לא הלביש את דבריו מחלצות [...] אלא הגיד את כל אשר עם לבו, דברים עירומים, פשוטים, ברורים, חדים, בלי שום הרכנה לכאן ולכאן" (דוד בן גוריון, במדרון)
- הדיון היה אמור להיות ענייני וקצר, אך הלבשנו עליו את כל המחלוקות הישנות בינינו.
- [בהשאלה ובסלנג] טפל, האשים או ייחס שלא כדין:
גיזרון
[עריכה]- ראו: לָבַשׁ.