גור

גּוּר (גם: גּוֹר)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גור
הגייה^*	gor או gur
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ג־ו־ר
דרך תצורה
נטיות	נ': גּוּרָה, ר': גּוּרִים, ר"נ: גּוּרוֹת, נ"ר: גּוּרֵי־

בעל חיים צעיר ממחלקת היונקים, שעדיין לא הגיע לבגרות מלאה.
- ”וְאָמַרְתָּ, מָה אִמְּךָ לְבִיָּא, בֵּין אֲרָיוֹת, רָבָצָה; בְּתוֹךְ כְּפִרִים, רִבְּתָה גוּרֶיהָ.“ (יחזקאל יט, פסוק ב)
- ”גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד, הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן; בַּת עַמִּי לְאַכְזָר, כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר“ (איכה ד, פסוק ג)
- "וַאֶהֱרֹג כֻּלָה, שִבְעַת אֲלָפִן גְבָרִן וְגֻרִן וּגְבָרֹת וְגֻרֹת וּרְחָמֹת , כִּי לְעַשְתָר כְּמֹש הֶחֱרַמְתִהָ." מצבת מישע, שורות 16,17

המילה מופיעה בספרים שונים של התנ"ך, ויש לה מקבילות בשפות שמיות נוספות - פיניקית: 𐤓‬𐤂‬‎ (גָּר) - אריה צעיר; אכדית: 𒆜 (gerru) - כפיר, אריה צעיר (יתכן שיש גם קשר למילה gurrutu בהוראת כִּבשָׂה); ארמית: גוּר, גוּרא; סורית: ܓܘܪܝܐ (גוּרְיָא); ערבית: جُرْو (גֻ'רְו).

ערך בוויקיפדיה: גור