מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
אנחה
|
הגייה* |
anacha
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
נקבה
|
שורש |
א־נ־ח
|
דרך תצורה |
משקל קְטָלָה
|
נטיות |
ר׳ אֲנָחוֹת נ"י אֲנְחָתִי אֲנְחָתוֹ אֲנְחָתָהּ נ"ר אֲנְחוֹתַי
|
- קול הנשמע מתוך צער, כאב, יאוש או דאגה בדר"כ קול נמוך המלווה בנשיפת אויר.
- ” צוּרִי מָדַי כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי“ (ישעיהו כא, פסוק ב)
- ”וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה“ (ישעיהו לה, פסוק י)
- ”מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי“ (תהלים קב, פסוק ו)
- ”כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל פְּשָׁעָי כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי“ (איכה א, פסוק כב)
- ”אנחה שוברת חצי גופו של אדם“ (בבלי, מסכת ברכות – דף נח, עמוד ב)
- בהשאלה: קול דומה לאנחה (1) בשעת שמחה ורגיעה מדאגה. או המביע עונג רב וסיפוק עמוק.
- כשהבין שהמצב אינו נורא כ"כ, הוא פלט אנחת רווחה.
- במזרח הרחוק נחשב לנימוסי להשמיע אנחות עונג גיהוקים ושיהוקים בעת האכילה.
- אוגריתית: 𐎀𐎐𐎃 (אַנחֿ);[1] אכדית: anâḫu;[2] ארמית: אֲנַח; ערבית: אַנַח.
השורש אנח
|
השורש א־נ־ח הוא שורש מגזרת השלמים.
א־נ־ח
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
אין
|
|
|
|
|
נִפְעַל
|
נֶאֱנָח
|
נֶאֱנָח
|
יֵאָנַח
|
הֵאָנַח
|
לְהֵאָנַח
|
הִפְעִיל
|
אין
|
|
|
|
|
הֻפְעַל
|
אין
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
אין
|
|
|
|
|
פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְאַנֵּחַ
|
מִתְאַנֵּחַ
|
יִתְאַנֵּחַ
|
הִתְאַנֵּחַ
|
לְהִתְאַנֵּחַ
|
| |
|
- ↑ לוח UT 1 Aqht II
- ↑ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 552