תרוד

תַּרְוָד

לשון חז"ל כף (לפעמים עמוקה).
- ”עֶצֶם, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּרְוָד; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ חָף.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ח, משנה ו)
- ”וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ בְּמִדָּה גַסָּה, מְלֹא תַרְוָד רָקָב, כִּמְלֹא תַרְוָד גָּדוֹל שֶׁל רוֹפְאִים.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יז, משנה יב)
- ”תַּרְוָד שֶׁהוּא נוֹתְנוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, אִם מְקַבֵּל כָּל שֶׁהוּא, טָמֵא.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ל, משנה ב)
- המארחת נטלה את התרווד ומילאה את צלחתו של האורח במרק.
עברית חדשה [עממי] רחת טיגון; כלי שטוח ומחורץ המשמש להרמה, הפיכה וחציה של מזון מטוגן.
- תזהר מהתרוד! הרגע טיגנתי בו חביתה והוא עדיין חם!

ערך בוויקיפדיה: תרווד