תמם (שורש)

השורש ת־מ־ם הוא שורש הניטה בבניינים הפעיל וקל על דרכה של גזרת ע"ע, יתר הבניינים ניטים על דרכה של גזרת השלמים.

נטיות הפעלים

ת־מ־ם	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	תַּם	תַּם	יִתֹּם אוֹ יִתַּם	תֹּם	לָתֹם
נִפְעַל	-אַיִן-	-אַיִן-	-אַיִן-	-אַיִן-	-אַיִן-
הִפְעִיל	הֵתֵם	מֵתֵם	יָתֵם	הָתֵם	לְהָתֵם
הֻפְעַל	הֻתְמַם	מֻתְמָם	יֻתְמַם	-אין-	-אין-
פִּעֵל	תִּמֵּם	מְתַמֵּם	יְתַמֵּם	תַּמֵּם	לְתַמֵּם
פֻּעַל	-אַיִן-	-אַיִן-	-אַיִן-	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתַּמֵּם	מִתַּמֵּם	יִתַּמֵּם	הִתַּמֵּם	לְהִתַּמֵּם

הערות

• בבניין קל, מצויות במקורות שתי דַּרְכֵי הטיה; האחת לפי דרך הרגילה לפועלי ע"ע בבניין קל "יִתֹּם" (כמו יִסֹּב, יִקֹּד וכדומה), והשנית לפי "יִתַּם", שזוהי כמובן צורת עתיד הרגילה בבניין נפעל לפועלי ע"ע.
• בבניין הפעיל הניקוד של אות אית"ן בעתיד מצוי במקרא גם בפתח: ”עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְיַתֵּם אֶת-הַכֶּסֶף...“ (מלכים ב׳ כב, פסוק ד)
• המטה בבניין הפעיל לפי גזרת השלמים; הִתְמִים, אַתְמִים, הַתְמִימִי וכו', איננו משתבש, שכן סבילו (בניין הופעל) ניטה על דרך זו.
• בבניין התפעל הידמו ת' השורש ות' הבניין לכדי ת' דגושה.