תותב

תּוֹתָב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תותב
הגייה^*	totav
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	י־ת־ב
דרך תצורה	משקל תַּקְטֵל
נטיות	נ׳ תּוֹתֶבֶת, ר׳ תּוֹתָבִים, נ"ר תּוֹתָבוֹת

[רפואה] איבר מלאכותי המהווה תחליף לאיבר ביולוגי כלשהו בגוף, עקב מום או פגיעה כלשהי, וממלא תפקיד דומה לאיבר הביולוגי.
- ”וְאִם נָפַל, לֹא תַחֲזִיר; שֵׁן תּוֹתֶבֶת וְשֵׁן שֶׁל זָהָב, רַבִּי מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ו, משנה ה)

לשון חז"ל מארמית: תותב, שהיא הצורה הארמית של תושׁב (בחילופי ש־ת מהאות הפרוטו־שמית ṯ). 'תושב' מתאר מישהו או משהו שיושב במקום מסוים אך מעיקרו לא שייך למקום,^[1] כמו בשימוש ”גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם“ (בראשית כג, פסוק ד),^[2] בדומה לאיבר שיושב במקום אך מעיקרו לא היה שייך שם.

ערך בוויקיפדיה: תותב

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תותב

↑ האקדמיה עמוד 80: "...תותב, שהוא גם עניינו של תושב. תּוֹשָׁב במקרא איננו יושב הארץ, אלא אחד שאיננו מעיקרם של יושבי הארץ"
↑ גם בפסוק זה, תושב מקביל לארמית תותב: ”דַּיָּיר וְתוֹתָב אֲנָא עִמְּכוֹן“ (אונקלוס על בראשית כג – פסוק ד)