מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | תגבורת |
| הגייה* | tigboret |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ג־ב־ר |
| דרך תצורה | משקל תִּקְטֹלֶת |
| נטיות | |
- לשון ימי הביניים תוספת כוח או משאבים לביצוע הפעולה.
- "שֶׁהֲרֵי לֹא כָלוּ אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל יְרִידַת גְּשָׁמִים, וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים שֶׁל תִּגְבֹּרֶת הַמַּיִם עַד אֶחָד בְּסִיוָן." (רש"י על בראשית ח ה)
- "התישבו בני יפת בצפון העולם היא אייראפא, ואשכנז היא היותר צפוני בה. ומדאין שם תגבורת השמש, לכן תושביה הם לבנים ביותר." (תפארת ישראל על נגעים ב)
- ”הָאֵשׁ לַקֵּיסָם תְּלַחֵשׁ: / אָדְמוּ כֹּה פָּנֵּינוּ בָּאֵשׁ, / אִם לָנוּ תִּגְבֹּרֶת תּוּכַן / מִכָּל בְּדַל עָנָף שֶׁבַּגַּן – / כָּל עֵץ וְכָל קֶרֶשׁ / יָשִׁיר אֲזַי חֶרֶשׁ: / סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן...“ (הפינג'אן, מאת חיים חפר בזֶמֶרֶשֶׁת)
