תגברת

תִּגְבֹּרֶת

לשון ימי הביניים תוספת כוח או משאבים לביצוע הפעולה.
- "שֶׁהֲרֵי לֹא כָלוּ אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל יְרִידַת גְּשָׁמִים, וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים שֶׁל תִּגְבֹּרֶת הַמַּיִם עַד אֶחָד בְּסִיוָן." (רש"י על בראשית ח ה)
- "התישבו בני יפת בצפון העולם היא אייראפא, ואשכנז היא היותר צפוני בה. ומדאין שם תגבורת השמש, לכן תושביה הם לבנים ביותר." (תפארת ישראל על נגעים ב)
- ”הָאֵשׁ לַקֵּיסָם תְּלַחֵשׁ: / אָדְמוּ כֹּה פָּנֵּינוּ בָּאֵשׁ, / אִם לָנוּ תִּגְבֹּרֶת תּוּכַן / מִכָּל בְּדַל עָנָף שֶׁבַּגַּן – / כָּל עֵץ וְכָל קֶרֶשׁ / יָשִׁיר אֲזַי חֶרֶשׁ: / סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן...“ (הפינג'אן, מאת חיים חפר בזֶמֶרֶשֶׁת)