מארמית: שְרַבְרוֹבָא – צינור. המילה מופיעה פעמיים בלבד בתלמוד הירושלמי: ”חופר שיחין שהיה חופר שיחין ומערות והוה ידע האי דין כיף מקורר מיא והאי דין כיף אית ביה שרברובי ועד היכין שרברובותיה מטייה“ (ירושלמי, מסכת שקלים – פרק ה, הלכה א)[1]
ערך בוויקיפדיה: שרברב