שניה

שְׁנִיָּה[עריכה]

לשון ימי הביניים חלק ה־60 של הדקת זמן -1/3600 של השעה.
- "מִן הַשָּׁעוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת / וְהַקּוֹלוֹת בָּאָזְנִיּוֹת / מִן הַכּוֹכָב עַל הַמִּגְדָּל" (תָּמִיד עוֹלָה הַמַּנְגִּינָה, מאת יורם טהרלב)
- לפי תקן SI, השנייה היא כ־9,192,631,770 מחזורי מעבר (תדירות רטט) בין שתי רמות אנרגיה של אטום צזיום־133.
[גיאומטריה] חלק אחד מששים של דקת קשת 1/3600 של מעלה
[הלכה] קרובה מדרגה שניה, שיש בה איסור חתנות מדברי חכמים.
- ”איסור מצוה שניות מדברי סופרים“ (משנה, מסכת יבמות – פרק ב, משנה ד)
[עממי] קריאה: המתן מעט זמן
- שניה, אתה לא רואה שאני עסוק

מן שֵׁנִי. 1 ו 2 - חלוקה שניה במעלה. עם התפתחות שעונים המכניים^{[דרושה הבהרה]} הניידים ועם התרחבות החברה הבורגנית, עלה הצורך במידת זמן מדויקת יותר משעה, וכך נוצרה חלוקה נוספת ("דקה") של הזמן, ובה חולקה כל שעה ל-60. ובעקבותיה חלוקה נוספת לא איחרה לבוא, וכבר בשלהי המאה ה-16 נוצרו שעונים מתקדמים בעלי חלוקה נוספת. חלוקה זו, שהייתה השנייה במספרה, כונתה בעברית (כמו בשפות נוספות) בקיצור פשוט - "שנייה". 3 לשון חז"ל נקבעה לפי צורת הנקבה (למרות שיחס הקירבה הוא הדדי) כמו הלשון עריות שמתייחסים לנקבה (הביטוי השלם "שניות לעריות" שבהקשר ההלכתי נעשה לשם עצמי.

ערך בוויקיפדיה: שנייה

שבע היחידות הבסיסיות של ה-SI

יחידות משניות הנגזרות מה-SI