סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. בקצרה: הגיזרון מסביר את פירוש הפועל שש ולא את מקור הצירוף.
במקורו שורש ש-ו-ש המקראי מופיע בהוראת "החפזות" או ריצה מלאת חיוּת", השוו לביטוי "שש אליי קרב" (ומכאן,כעבור זמן נשתיירה הוראת הפועל במשמעות: "שמחה") להלן דוגמאות לשורש ש-ו-ש במקרא: ”מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים, מִרְעֵה עֲדָרִים“ (ישעיהו לב, פסוק יד) ”יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם“ (דברים כח, פסוק סג) . ”יַחְפְּרוּ בָעֵמֶק וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ“ (איוב לט, פסוק כא) . ניתן למצוא תעוד ספרותי לנגזרות השורש ש-ו-ש הלקוחים מן העברית הפיוטית של ימי הביניים בצורות: "בשיש" שהוראתן מקבילה ל: "עליצות". ואצל הפייטן ניסי אלנהרואני שכותב "שוש בשיש ישיש משוש איווים".
לפיכך מבחינה מילולית הביטוי: 'שישו ושמחו' מורה על: 'שישו' בהוראת 'היחפזו' + 'לשמח' .
ערך בוויקיפדיה: שישו ושמחו