מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
רישיון
|
| הגייה* |
rishayon
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ר־שׁ־י/ה
|
| דרך תצורה |
משקל קִטָּלוֹן
|
| נטיות |
ר׳ רִשְׁיוֹנוׂת; רִשְׁיוֹן־, ר׳ רִשְׁיוֹנוׂת־
|
- תעודה הנותנת לבעליה לעסוק במשהו או להחזיק חפץ מסוים.
- ”לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן אֶל-יָם יָפוֹא, כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס עֲלֵיהֶם“ (עזרא ג, פסוק ז)
- "והם אמרו לי שהם לא גונבים, / הם לוקחים ברשיון." (מליונים, מאת אתי אנקרי)
- אדם שמעוניין לעסוק ברפואת שיניים חייב להחזיק ברישיון מתאים.
- משורש המילים רשות והרשה שבלשון חז"ל. המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל.
- יש מהפרשנים שקושרים את המילה המקראית למילה אחרת ארשת ומשמעה דיבור.
ערך בוויקיפדיה: רשיון