מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | רישיון |
| הגייה* | rishayon |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ר־שׁ־י/ה |
| דרך תצורה | משקל קִטָּלוֹן |
| נטיות | ר׳ רִשְׁיוֹנוׂת; רִשְׁיוֹן־, ר׳ רִשְׁיוֹנוׂת־ |
- תעודה הנותנת לבעליה לעסוק במשהו או להחזיק חפץ מסוים.
- ”לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן אֶל-יָם יָפוֹא, כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס עֲלֵיהֶם“ (עזרא ג, פסוק ז)
- "והם אמרו לי שהם לא גונבים, / הם לוקחים ברשיון." (מליונים, מאת אתי אנקרי)
- אדם שמעוניין לעסוק ברפואת שיניים חייב להחזיק ברישיון מתאים.
- משורש המילים רשות והרשה שבלשון חז"ל. המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל.
- יש מהפרשנים שקושרים את המילה המקראית למילה אחרת ארשת ומשמעה דיבור.
ערך בוויקיפדיה: רשיון