באכדית: erištu - בקשה, erēšu - ביקש. ובאוגריתית: irš - ביקש[1]. וכן בפסוק הוא מופיע כתקבולת ל"תאוה". אמנם רוב המפרשים המסורתיים הבינו מן ההקשר שהכוונה לביטוי השפתיים, ומשם השתרשה משמעות (2) המופיעה בתפילות ראש השנה[2] כך שרד הצירוף 'ארשת שפתיים' וחודש בידי דוברי העברית החדשה בצירוף: אֲרֶשֶׁת פָּנִים, ובו הוא מתפרש בהוראת: הבעת-פנים.
יש המקשרים לשורש א־ר־שׂ ממנה נגזר אירוסין, שהוראתה בקשת רשות להתחתן.
