ארשת
מראה
אֲרֶשֶׁת
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | ארשת |
הגייה* | areshet |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | א־ר־שׁ |
דרך תצורה | משקל קְטֶלֶת |
נטיות |
- לשון המקרא בקשה.
- לשון ימי הביניים ביטוי, דיבור.
- אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵינוּ יֶעֱרַב לְפָנֶיךָ אֵל רָם וְנִשָּׂא, מֵבִין וּמַאֲזִין, מַבִּיט וּמַקְשִׁיב, לְקוֹל תְּקִיעָתֵנוּ (תפילה אחר התקיעות דמעומד)
- מכל ארשת וניב אהללך, בסוכה וניסוך ועישור אחלך (אלעזר הקליר, קדושתות לסוכות)
- ”אחי העלמה לא מנע ארשת שפתי ויבוא למועד אשר יעדתי לו“ (התועה בדרכי החיים (חלק א), מאת פרץ סמולנסקין, בפרויקט בן יהודה)
- עברית חדשה הבעה.
- ”ארשת הבינה שהאירה לפני כן את קלסתרו נמוגה, ופניו לבשו קדרות מביעה תרעומת.“ (הצייר והרועה, מאת יוסף אריכא, בפרויקט בן יהודה)
- ”ארשת פרצופו לא נתרככה אף במשהו; רציני וקר, כמו קודם.“ (השופט, מאת גרשום שופמן, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
[עריכה]- המילה מופיעה פעם אחת במקרא.
- באכדית: erištu - בקשה, erēšu - ביקש. ובאוגריתית: irš - ביקש[1]. וכן בפסוק הוא מופיע כתקבולת ל"תאוה". אמנם רוב המפרשים המסורתיים הבינו מן ההקשר שהכוונה לביטוי השפתיים, ומשם השתרשה משמעות (2) המופיעה בתפילות ראש השנה [2] כך שרד הצירוף 'ארשת שפתיים' וחודש בידי דוברי העברית החדשה בצירוף: אֲרֶשֶׁת פָּנִים, ובו הוא מתפרש בהוראת: הבעת-פנים.
- יש המקשרים לשורש א־ר־שׂ ממנה נגזר אירוסין, שהוראתה בקשת רשות להתחתן.
פרשנים מפרשים
[עריכה]- מנחם בן סרוק (מחברת מנחם) וראב"ע (תהלים שם) קושרים למילה "רשיון" בתנ"ך (עזרא ג, ז), והשורש הוא ר־ש־ה (הא' פרוסטתית), ולדעתם גם שם בהוראת דיבור.
- מדרש תהלים: "מהו 'וארשת שפתיו'? רשות שבשפתיו, שהן אומרים לו מדינה פלונית מרדה בך, והוא אומר להן ילך גובאי ויחבל".
מילים נרדפות
[עריכה]צירופים
[עריכה]מידע נוסף
[עריכה]- כותב הפיוט הנ"ל מתייחס למילה בלשון זכר.
תרגום
[עריכה]- אנגלית: expression (2)
ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה]- מילים בין כסה לעשור: ארשת, הוחיל, קיקיוני, האקדמיה ללשון העברית.
סמוכין
[עריכה]- ↑ מ"צ קדרי, מילון עברי מקראי, ערך 'ארשת'. במילון האכדי המקוון מופיע: eršu - רצון, בקשה. eršu, erištu - חכמה.
- ↑ כדוגמת: "אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵנוּ יֶעֱרַב לְפָנֶיךָ, אֵל רָם וְנִשָּׂא"