ארשת

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אֲרֶשֶׁת[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ארשת
הגייה* areshet
חלק דיבר
מין נקבה
שורש א־ר־שׁ
דרך תצורה
נטיות
  1. לשון המקרא בקשה.
    • ”תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה“ (תהלים כא, פסוק ג)
  2. לשון ימי הביניים ביטוי, דיבור.
  3. עברית חדשה הבעה.

גיזרון[עריכה]

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא.
  • באכדית: erištu - בקשה, erēšu - ביקש. ובאוגריתית: irš - ביקש[1]. וכן בפסוק הוא מופיע כתקבולת ל"תאוה". אמנם רוב המפרשים הבינו מההקשר שהכוונה לביטוי השפתיים, ומשם השתרשה משמעות (2).
  • יש המקשרים לשורש א־ר־שׂ ממנה נגזר אירוסין, שהוראתה בקשת רשות להתחתן.

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • מנחם בן סרוק (מחברת מנחם) וראב"ע (תהלים שם) קושרים למילה "רשיון" בתנ"ך ‏(עזרא ג, ז), והשורש הוא ר־ש־ה (הא' פרוסטתית), ולדעתם גם שם בהוראת דיבור.
  • מדרש תהלים: "מהו 'וארשת שפתיו'? רשות שבשפתיו, שהן אומרים לו מדינה פלונית מרדה בך, והוא אומר להן ילך גובאי ויחבל".

מילים נרדפות[עריכה]

צירופים[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

  • כותב הפיוט הנ"ל מתייחס למילה בלשון זכר.

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

סמוכין[עריכה]

  1. מ"צ קדרי, מילון עברי מקראי, ערך 'ארשת'. במילון האכדי המקוון מופיע: eršu - רצון, בקשה. eršu, erištu - חכמה.