מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
רקה
|
הגייה* |
raka
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
נקבה
|
שורש |
ר־ק־ק
|
דרך תצורה |
משקל קַטְלָה
|
נטיות |
ר׳ רַקּוֹת; רַקַּת־, ר׳ רַקּוֹת־; כ׳ רַקָּתוֹ
|
רקה(1)
- לשון המקרא חלק הפנים שבין המצח לאוזן, צדע.
- ”וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ“ (שופטים ה, פסוק כו)
- לנגב טיפת זיעה שמתהווה על רקתה, ממש בין התלתלים החומים "מלאך בשר ודם", כליל זיסאפל
- וַיְהִי בְּעָבְרוֹ עַל פָּנֶיהָ וַתִּצֶד לוֹ לְהֲמִיתוֹ, וַתִּיר אֶת-פִּלְכָּה לְעֻמַּת רַקָּתוֹ "דָּוִד וְיִשְׁבִּי", חיים נחמן ביאליק
- אין לנהל משא ומתן כשאקדח מוצמד לרקה
- לשון המקרא צד הפנים, לחי.
- ”כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ“ (שיר השירים ד, פסוק ג)
- מקבילה בערבית: ريكا (רִיקא).
- מלשון המקרא. הפרשנים נחלקים בזיהוי האיבר. הפירוש המקובל כיום לרקה הוא צדע [1] אחרים גורסים שרקה היא לחי.[2]
מילים נרדפות[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]