מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 לערך העוסק בנקבה רַקָּה; ראו צורת זכר רַק.
|
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
רקה
|
| הגייה* |
raka
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
ר־ק־ק
|
| דרך תצורה |
משקל קַטְלָה
|
| נטיות |
ר׳ רַקּוֹת; רַקַּת־, ר׳ רַקּוֹת־; כ׳ רַקָּתוֹ
|
רקה(1)
- לשון המקרא חלק הפנים שבין המצח לאוזן, צדע.
- ”וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ“ (שופטים ה, פסוק כו)
- לנגב טיפת זיעה שמתהווה על רקתה, ממש בין התלתלים החומים "מלאך בשר ודם", כליל זיסאפל
- וַיְהִי בְּעָבְרוֹ עַל פָּנֶיהָ וַתִּצֶד לוֹ לְהֲמִיתוֹ, וַתִּיר אֶת-פִּלְכָּה לְעֻמַּת רַקָּתוֹ "דָּוִד וְיִשְׁבִּי", חיים נחמן ביאליק
- אין לנהל משא ומתן כשאקדח מוצמד לרקה
- לשון המקרא צד הפנים, לחי.
- ”כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ“ (שיר השירים ד, פסוק ג)
- מקבילה בערבית: ريكا (רִיקא).
- מלשון המקרא. הפרשנים נחלקים בזיהוי האיבר. הפירוש המקובל כיום לרקה הוא צדע [1] אחרים גורסים שרקה היא לחי.[2]
_(PSF).svg)
ערך בוויקיפדיה: עצם הרקה