רקה

רַקָּה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רקה
הגייה*	raka
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ר־ק־ק
דרך תצורה
נטיות	ר׳ רַקּוֹת; רַקַּת־, ר׳ רַקּוֹת־; כ׳ רַקָּתוֹ

רקה(1)

1. לשון המקרא חלק הפנים שבין המצח לאוזן, צדע.

   • ”וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ“ (שופטים ה, פסוק כו)
   • לנגב טיפת זיעה שמתהווה על רקתה, ממש בין התלתלים החומים "מלאך בשר ודם", כליל זיסאפל
   • וַיְהִי בְּעָבְרוֹ עַל פָּנֶיהָ וַתִּצֶד לוֹ לְהֲמִיתוֹ, וַתִּיר אֶת-פִּלְכָּה לְעֻמַּת רַקָּתוֹ "דָּוִד וְיִשְׁבִּי", חיים נחמן ביאליק
   • אין לנהל משא ומתן כשאקדח מוצמד לרקה

2. לשון המקרא צד הפנים, לחי.

   • ”כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ“ (שיר השירים ד, פסוק ג)

גיזרון

• מקבילה בערבית: ريكا (רִיקא).
• מלשון המקרא. הפרשנים נחלקים בזיהוי האיבר. הפירוש המקובל כיום לרקה הוא צדע אחרים גורסים שרקה היא לחי.

מילים נרדפות

• צדע(1)
• לחי(2)

תרגום

• אנגלית: temple‏‏‏‏(1), אנגלית: cheeck‏‏‏‏ (2)
• אספרנטו: tempio‏‏‏‏(1)
• ערבית: ريكا‏‏‏‏(1)

ראו גם

• צדע

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: עצם הרקה