מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 לערך העוסק בנקבה רַקָּה; ראו צורת זכר רַק. |
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | רקה |
| הגייה* | raka |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ר־ק־ק |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָה |
| נטיות | ר׳ רַקּוֹת; רַקַּת־, ר׳ רַקּוֹת־; כ׳ רַקָּתוֹ |
רקה(1)
- לשון המקרא חלק הפנים שבין המצח לאוזן, צדע.
- ”...וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ.“ (שופטים ד, פסוק כא)
- ”כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ, וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה; כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ.“ (שיר השירים ד, פסוק ג)
- לנגב טיפת זיעה שמתהווה על רקתה, ממש בין התלתלים החומים "מלאך בשר ודם", כליל זיסאפל
- וַיְהִי בְּעָבְרוֹ עַל פָּנֶיהָ וַתִּצֶד לוֹ לְהֲמִיתוֹ, וַתִּיר אֶת-פִּלְכָּה לְעֻמַּת רַקָּתוֹ "דָּוִד וְיִשְׁבִּי", חיים נחמן ביאליק
- אין לנהל משא ומתן כשאקדח מוצמד לרקה
- מקבילה בערבית: ريكا.
- מלשון המקרא. הפרשנים נחלקים בזיהוי האיבר. הפירוש המקובל כיום לרקה הוא צדע [1] אחרים גורסים שרקה היא לחי.[2]
_(PSF).svg)
ערך בוויקיפדיה: עצם הרקה