רעף

רָעַף[עריכה]

לשון המקרא טפטף, נזל, שפך.
- ”בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל“ (משלי ג, פסוק כ).
- ”אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב“ (איוב לו, פסוק כח)

לוחות לכסוי גגות משופעים, עשויים עץ, מתכת, בטון או חרס. כיום בשימוש בעקר אריחי חרס.
- ”אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים וְלֹא מִן הֶעָפָר וְלֹא מִן הַמַּיִם, וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן.“ (משנה, מסכת ביצה – פרק ד, משנה ז)
- ”זמן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן אור וברך עליה“ (בראשית רבה, פרשה יא, סימן ב)
- בית גדול בעל גג רחב מכוסה רעפים אדומים. (ברדיצ'בסקי, גרי רחוב)
- הבתים בנויים אבן מסותתת, ללא בטון וחגורות־תמיכה, והגגות מכוסים רעפים אדומים ממרסיי. (מתוך תאור יסוד המעלה)

לשון חז"ל חילופי ע/צ נפוצים בין מילים ארמיות לעבריות. כך הצירוף המשנאי ”מַאֲפֵה רְעָפִים“ (משנה, מסכת מנחות – פרק ה, משנה ט) מקביל לצירוף המקראי ”עֻגַת רְצָפִים“ (מלכים א׳ יט, פסוק ו)

ערך בוויקיפדיה: רעף

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רעפים