מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
רינה
|
הגייה* |
rina
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
נקבה
|
שורש |
ר־נ־ן
|
דרך תצורה |
משקל קִטְלָה
|
נטיות |
ר׳ רִנּוֹת, רִנַּת־
|
- הבעת שמחה.
- ”וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה, כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר; אִישׁ אֶל־עִירוֹ, וְאִישׁ אֶל־אַרְצוֹ.“ (מלכים א׳ כב, פסוק לו)
- ”רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ, וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה; כִּי־נִחַם יהוה עַמּוֹ, וַעֲנִיָּו יְרַחֵם.“ (ישעיהו מט, פסוק יג)
- ”יהוה אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּך גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ, יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה; יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ, יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה.“ (צפניה ג, פסוק יז)
- ”תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה יהוה צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה.“ (תהלים יז, פסוק א)
- ”אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יהוה לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה.“ (תהלים קכו, פסוק ב)
- ”וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן יהוה מְאָרְבִים עַל־בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר־שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה וַיִּנָּגֵפוּ“ (דברי הימים ב׳ כ, פסוק כב)
- שם פרטי לנקבה.
- ”וּבְנֵי שִׁימוֹן אַמְנוֹן וְרִנָּה, בֶּן־חָנָן וְתִילוֹן; וּבְנֵי יִשְׁעִי, זוֹחֵת וּבֶן־זוֹחֵת.“ (דברי הימים א׳ ד, פסוק כ)
- "שם כל השרות והדליות והרינות / פסעו לאט בתוך שדרת קזוארינות" (בהאחזות הנח"ל בסיני, מאת נעמי שמר)
- "בעיניים של טוליק דמעות עגולות / כי רינה הלכה לה לבד בחולות" (טוליק , מאת רמה סמסונוב)
- "טיול רגלי פונים ימינה / בקצה הרחוב רואים את רינה / נפל דבר רק היא הבינה / את לא לבד." (את לא לבד, מאת משה להב)
השורש רנן
|
השורש ר־נ־ן הוא שורש הנוטה בבניינים קל והתפעל לפי גזרת ע"ע, וביתר הבניינים נוטה לפי גזרת השלמים.
ר־נ־ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
רַן
|
רַן
|
יָרֹן
|
רֹן
|
לָרֹן
|
נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
הִפְעִיל
|
הִרְנִין
|
מַרְנִין
|
יַרְנִין
|
הַרְנֵן
|
לְהַרְנִין
|
הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
רִנֵּן
|
מְרַנֵּן
|
יְרַנֵּן
|
רַנֵּן
|
לְרַנֵּן
|
פֻּעַל
|
רֻנַּן
|
מְרֻנָּן
|
יְרֻנַּן
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְרוֹנֵן
|
מִתְרוֹנֵן
|
יִתְרוֹנֵן
|
הִתְרוֹנֵן
|
לְהִתְרוֹנֵן
|
| |
|