מארמית: במשמעות "אהבה". המילה "רְחִימוּת" בהשמטת הת"ו. [1]
גם השורשים המקבילים (רחם בעברית, رحم בערבית) משמשים לעיתים בהוראת אהבה. כך למשל מפרשים רש"י ומצודת ציון את הפסוק ”וַיֹּאמַר אֶרְחָמְךָ יְהוָה חִזְקִי“ (תהלים יח, פסוק ב).
ר־ח־ם, rḥm מופיע בספרות הארמית-יהודית. בתעודות שנמצאו במערת האיגרות, השייכות לבבתא, מופיע כפועל בצורת רְחֵים, רְחִימוּ, במשמעות "אוהב-מרחם". ציטוט: "...נבטי מרחם אם במחוז עין עגלֲיים ..." - nb-Tw rxm mh bmxwz gltyn...".
