גדף
גִּדֵּף[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | גידף |
| שורש וגזרה | ג־ד־ף, גזרת השלמים |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון המקרא נִבֵּל אֶת הַפֶּה בְּדַבְּרוֹ עַל דָּבָר, הֶעֱלִיב תּוֹךְ שִׁמּוּשׁ בְּמִלִּים גַּסּוֹת.
- ”אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל? וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ, עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל“ (מלכים ב׳ יט, פסוק כב)
- ”וַחֲכָמִים אוֹמְרִין, אֵינוֹ נִתְלֶה אֶלָּא הַמְּגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ו, משנה ה)
גזרון[עריכה]
- בשפת געז - גַדַף
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
תרגום[עריכה]
- אנגלית: swear