צרב

צָרַב

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	צרב
שורש וגזרה	צ־ר־ב
בניין	פָּעַל

1. עברית חדשה גרם לכאב חד ותופעות בעור הדומות לכוויה באמצעות חמום או חומר כימי

   • הי, הי, הי נעליים / בלי סוליות נעליים / והאבן צורבת את הרגליים / צורבת, צורבת, צורבת. (הי נעליים, אביגדור המאירי)
   • הבוקרים צרבו את סימן הבעלים בעורם של העגלים.
   • הסרפד צורב את הנוגע בו.

2. בהשאלה מן (1): גרם לתחושת צער ויסורי נפש.

   • הכשלון צורב.

3. יצר צורה או תמונה במתכת או בחומר אחר בהסרת חלק מהחומר בעזרת חומצה או חומרים אחרים.
4. [מחשבים] רשם נתונים בתקליטור (בדיסק אופטי).

מקור

• עברית חדשה משורש מקראי (במילים צרבת ונצרב). השוו לאכדית: şarābu.^[1]
• בארמית לשון שריפה חריכה או בישול ”והאי דקאמר דפחיא - משום דצריבן“ (בבלי, מסכת ביצה – דף ז, עמוד א) תרגום: וזה שביקש ביצי תרנגולת חיה רק משום שהן מבושלות היטב.

נגזרות

• צורבני
• צריבה

שרשים קרובים

• זרב
• צרף
• שרף

תרגום

• אנגלית: burn‏‏‏‏

ראו גם

• נצרב
• צרבת
• צורב

סימוכין

1. ↑  "צרב",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 6866)