הצירוף מופיע פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. זהו מבין הצירופים המעטים המורכבים אך ורק ממילים יחידאיות.
יש מפרשים משורש צ־פ־ן המקראי (צפן) כלומר מפענח הצפונות וכן תרגם אונקלוס.
אחרים דוחים פירשו זה וכתבו שזהו תואר כבוד בלשון המצרים. בלשני מצרית הקדומה רואים שיבוש במילה צפנת, אבל בדרך כלל מסכימים שפירושה של המילה פענח היא "החיים". יש טוענים שבמצרית ההגייה היתה: D̲dpntr-ĕfʔnḫ בהוראת: האל דובר וחי.[1]
ערך בוויקיפדיה: צפנת פענח