פוחח

פּוֹחֵחַ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	פוחח
הגייה*	pokheakh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	פ־ח־ח ב
דרך תצורה
נטיות	ר׳ פּוֹחֲחִים; נ׳ פּוֹחֲחַת

1. לשון חז"ל מי שנראים חלקים מגופו, שבגדיו אינם מכסים כראוי, שאינו לבוש בצניעות הראויה.

   • פוחח, הנראים כרעיו ובגדיו פרומים וראשו מגולה, פורס את שמע... אינו מוציא אזכרה מפיו, בין כך ובין כך מתרגם אך אינו קורא בתורה. (מסכת סופרים, פרק יב, הלכה טו).

2. עברית חדשה מי שאינו נוהג בכובד ראש, נוהג בחוסר אחריות, עושה מעשים שאינם ראויים.

   • ובחברת צעירים, פוחחים, צרות צרורות, רודפי רוח והולכי בטל. (אסור להיות טוב, שלום עליכם, בתרגום דן מירון).

גיזרון

• מארמית: -יחף ”עָרוֹם וְיָחֵף - תרגום: ערטילאי ופחח“ (ישעיהו כ, פסוק ג)
• בעברית חדשה הוא מעין הרחבה של המקור שבמשנה באופן שנראה קרוב לפרחח.

פרשנים מפרשים

רש"י (בבלי מגילה כד) פירש את המילה על פי התרגום בישעיהו כ'. המלאכת שלמה הבין מדבריו שמפרש יחף ללא נעליים, והקשה עליו שבפירוש ההלכה מוכח שאין מניעה בזה. אמנם כונת רש"י על פי מסכת סופרים היא ליחף במובן רחב יותר שכרעיו מגולים או אף חלקים אחרים בגופו ומ"מ שם התואר נגזר מהאופן שרגליו מגולות.

מילים נרדפות

• פרחח (2)
• פוחז (2)
• ריקא

תרגום

 2. אנגלית: reckless‏, hoodlum‏‏‏‏‏