פוחז

פּוֹחֵז

לשון המקרא ממהר לעשות ללא מחשבה. שטחי וחסר אחריות; קונדס.
- ”וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו.“ (שופטים ט, פסוק ד)
- ”נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ-קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה.“ (צפניה ג, פסוק ד)

המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא, בפסוקים לעיל. בינוני פועל מן פחז, קרוב אל חפז.
מקביל לאכדית בהגיית: פָּחזוּ (paḫāzu) חצוף,פרחח ^[1] . נגזרת נוספת למילה זו בהגיית: פָּחוּזוּ (paḫḫuzū) בהוראת נבל,גס רוח ^[2].

↑ paḫḫuzû A Concise Dictionary of Akkadian
2000; Jeremy A. Black, A. R. George, J. N. Postgate, Tina Breckwoldt
↑ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago 2005 ,"paḫḫuzū" , page: 33