משמעו הכללי של השורש הוא 'התנודד, זעזע, רעד'[3], קשור אל פקק ופקפק[4] (משם פִּקְפֵּק 'היסס'). משם המילה פיק 'רעד' (בעיקר בביטוי פיק ברכיים) והמילה פוקה 'זעזוע' ולכן 'תקלה, מכשול'.
קיים גם במקרא שורש פ-ו-ק אחר שמשמעו הכללי 'יצא'[5] (משם הפיק), שמקביל לשורש ארמי נ-פ-ק 'יצא' שהושאל בעברית חדשה (משם ניפק, הנפיק).