נפק

נִפֵּק

עברית חדשה הוציא דבר מה (מטבע, נייר ערך, דרכון, כלי, אישור וכד') כדי לספק למי שמוסמך לקבל אותו.
עברית חדשה [צבא] הוציא אספקה או ציוד ממחסן על פי אישור.
עברית חדשה בהשאלה מן (1): סיפק, מסר.
- הסיפור מצוץ מהאצבע, נא לנפק תירוץ יותר טוב

מן השורש נ-פ-ק שמשמעו הכללי 'יצא' (בניין פיעל 'הוציא'), שהושאל בעברית חדשה מהשורש הארמי נ-פ-ק 'יצא' (ממנו נפקנית נפקא מינה), שמקביל לשורש העברי במקרא פ־ו־ק 'יצא', ראו הפיק.
נפוץ בארמית במשמע 'יצא' (בניין פעל): ”אַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל“ (דניאל ב, פסוק יד) "אריוך, רב הטבחים של המלך, שיצא בכדי לקטול את חכמי בבל". תיבת נפק מופיעה בפפירוס הארמי מפדובה המיוחס ליהודים היושבים ביב, בלשון ריבוי : "מיום זי נפקתם מן מצרין", בהוראת:"מיום זה (בו) יצאתם ממצרים" ^[1].

כרגיל האות "נ" נעלמת בציווי, כמו בפסוק בארמית: ”וְאָמַר [...] פֻּקוּ וֶאֱתוֹ“ (דניאל ג, פסוק כו) = "ואמר [...] צְאוּ ובּוֹאוּ": לא קשור אל השורש פ-ו-ק (פיק) 'התנודד, רעד, זעזע'.