פך

פַּךְ[עריכה]

פך.

[מליצה] כלי קיבול קטן לנוזלים, בדרך כלל לשמירת שמן.
- ”וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ יְהוָה עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד.“ (שמואל א׳ י, פסוק א)
- ”מאי חנוכה? דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא ... שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.“ (בבלי, מסכת שבת – דף כא, עמוד ב)